תרגיל
ב-Framing וב-Priming: מינוי שגריר ישראל חדש לארה"ב
"מסגור" (Framing) ו"קביעת סדר היום" (Priming) הם שני מונחים
בסיסיים, הנלמדים בשיעורים הראשונים של הקורס "מבוא לתקשורת". הראשון
משמעו האופן בו מוגש המידע לצרכן התקשורת על ידי אמצעי התקשורת (ובכלל זאת,
ההיבטים המודגשים, זווית הראיה המוצעת, התמונות המצורפות וכו'), ואילו השני עוסק
בקדימות שמקבלת הכתבה ביחס לנושאים אחרים שעל סדר היום, כמו גם בתיעדוף הפנימי בתוכה.
החלטתי
שיהיה מעניין לבצע את התרגיל הבסיסי בלימודי התקשורת ולנתח את כתבת "הארץ"בנושא מינוי השגריר הישראלי החדש לארה"ב, רון דרמר, באמצעות שני המונחים.
נתחיל
מ-Priming.
בעוד שבמקביל, באתר Ynet הכותרת הראשית
עסקה בייחוס תקיפה של בסוריה לישראל, והכתבה הפותחת של מהדורת "חדשות
2" עסקה באסיר X מס' 2, הכותרת
הראשית ב"הארץ" היתה אותה עת: "השגריר הבא בוושינגטון:
ניאו-שמרן ימני, שלא שירת בצה"ל".
בתוך
הכתבה עצמה ניתנת תחילה קדימות להבלטת מקורבותו של דרמר לנתניהו, לעובדה שהוא זוכה
ליחס "חשדני ביותר" מצד בכירי הבית הלבן ולזיהויו עם תמיכה במפלגה
הרפובליקנית, ולקשריו עם משפחת בוש. בהמשך הוא מוצג כ"מוח" מאחורי הטעיית
ראש הממשלה, נתניהו, באשר לתוצאות הבחירות בארה"ב. בפסקה השלישית מהסוף מוצגת
על קצה המזלג עמדתו המדינית, רק, בסוגיה הפלסטינית. ובפסקה האחרונה יש
התייחסות לקורות חייו.
ועתה
נעבור לחלק המעניין יותר של ה-Framing. הכותרת מרמזת באופן מפורש על הפוליטיקה
הפנים-אמריקנית כשהיא מציגה את דרמר כ"ניאו-שמרן", מונח שפחות רווח באפיון
הקשת הפוליטית הישראלית. כמו כו, מקריאת הכותרת לבדה, קשה שלא להניח שרצו שנחשוב
שהאיש השתמט משירות צבאי.
בכתבה
נעשה שימוש במספר אמצעים התורמים ליצירת דימוי שלילי של דרמר. בתוך כך: השימוש
בביטוי "חשדני ביותר", כדי לתאר את יחס הבית הלבן כלפיו - צמד מילים
המופיע במשפט השני של הכתבה. בהמשך, מופיע תצלום לא הכי מחמיא של דרמר המציגו כפוזל,
לא החלטי (הפה) וכחן/מתלהם (הידיים). לאחר מכן ישנה פסקה שלמה המוקדשת להסבר על
האופן בו דרמר "הטעה" את נתניהו לחשוב שרומני ינצח בבחירות לנשיאות.
הפסקה שאחריה מספקת לינק למסמך ויקיליקס המציג את עמדותיו
"הניאו-שמרניות" (כך אני מנחשת) של דרמר לגבי אבו-מאזן. בפסקה האחרונה
מנסים להדגיש שדרמר אינו ישראלי מספיק גדי לייצג את ישראלי, מפני שהוא ביצע עלייה
לארץ בגיל 26 ולא שירת בצבא (כאן אני מזהה חצי-נסיון לחמוק מתביעת דיבה על האשמת
שווא בהשתמטות) ואז נכתב שבמשך 4 שנים הוא "כלל לא" שהה בישראל, כי,
רחמנא ליצלן, הוא שימש כנציג משרד החוץ בוושינגטון בשירותה של המדינה.
מה
לא מופיע בכתבה - ראשית חסרה הביוגרפיה של דרמר, ואני מתכוונת למשהו יותר מעמיק
מזה שבין 2008-2004 הוא "כלל לא היה בארץ". שנית, חסר קצת פירוט על
האידיאולוגיה שלו, כמו למשל אזכור של ספר שהוא כתב עם שרנסקי אודות דמוקרטיה. אם
כבר הרחיקו לכת עד ויקיפדיה כדי לבדוק למי מהבושים בדיוק הוא מקורב, והאם אפשר
להגדירו בצדק כ"ניאו-שמרן", חבל שלא פרגנו לנו גם בלספר על ההשכלה של
האיש, השותפות העמוקה (באידיאולוגיה ובעשייה) עם נתן שרנסקי, וגישתו לדמוקרטיה
המבארת את עמדתו כלפי הפלסטינים. כמו כן שכחו לציין כי הוא עיתונאי, כותב נאומים
וכלכלן. אכן שולי.
למה
בכלל כתבתי את זה? ה- Primingשל עיתון "הארץ" תמיד מזעזע
אותי. בעוד שיש מי שיוכלו לטעון שהוא מציע אלטרנטיבה נחוצה לסדר יום שהוא בעיקרו
חדשותי-ביטחוני, אני נחרדת למחשבה שיש אנשים (ויהיו אלו קומץ) שעלולים לטעות
לחשוב שמה שהעיתון מתעדף, והאופן שבו הוא מציג את הדברים הוא הוגן כלפי הקורא התם.
זה בלי להיכנס באמת לשאלת ה-Framing
הבעייתי.
בעוד שאני מאמינה שרובכם, לא "קוראים תמימים" חשבתי שזה מעניין להראות
כיצד ניתוח ביקורתי של כתבה יכול להבליט היבטים שאולי סמויים במבט ראשון. ברור לי
שניתוח דומה ניתן וראוי לעשות לכל כתבה ואמצעי תקשורת אחרים - וזה אכן מה שצריך
לעשות. בהזדמנות אחרת, מבטיחה לשחוט גם את הביביתון.
ולסיום,
תמונה יותר מפרגנת של דרמר. שיהיה לו בהצלחה
